איפה תפסה אתכן הקורונה?

איפה תפסה אתכן הקורונה?

בשיא הקריירה? בדיוק בתהיות לגבי ההמשך? האם שמחתן מההזדמנות רגע לעשות בדק בית ממש בתוך הבית? או שזה כבר יותר מידי בית ואתן מרגישות שזה לא פייר (סלחו לי שאני מושפעת מז'רגון הילדים שלי) שלא משנה כמה נתקדם כחברה, "נטל" גידול הילדים עדיין מקושר יותר לאמהות והמונח "קרייריסטית" הודבק לנשים שרוצות לעבוד ולממש את מלוא הפוטנציאל שלהן  ועד היום יש למילה הזו קונוטציה שלילית, כאילו אישה בעלת קריירה מדהימה ומספקת השיגה את זה על חשבון הילדים שלה.
לא שמעתי על הביטוי "גבר קרייריסט", לגבר פשוט יש קריירה והיא לא נקטעת מחופשות לידה או חל"תים למען הילדים.

אבל בואו נחשוב רגע על האבות. אלו שרגילים במשך שנים לעבוד מהבוקר עד הערב כי הם צריכים לפרנס. גם הנשים כמובן מפרנסות והן חלק חשוב בכלכלת הבית, אבל בגלל שתקרת הזכוכית עדיין כאן וחוסר השוויון בשכר לנשים עוד עצום, לרוב הגברים במשפחה מרוויחים יותר ולכן נטל הפרנסה נופל עליהם. יש להם פחות הזדמנויות בחיים לעצור ולחשוב רגע מה הם באמת רוצים לעשות. רגעים שלנו יש בחופשת לידה למשל (ובאמת זו הנקודה שנשים רבות עושות חישוב מסלול מחדש ומדייקות לעצמן את הקריירה).
אולי רק אם מפטרים את הגברים הם עוצרים וחושבים, אבל לא בטוח שלעומק. זו לא הנקודה הכי טובה ואידיאלית לחשוב מה הם רוצים לעשות, גם כי הביטחון העצמי בוודאי יורד אחרי פיטורין וגם כי הלחץ של למצוא משהו די מהר ולהמשיך לדאוג לכסף ולפרנס נמצא שם תמיד. וככה למרות שבתקופת הקורונה אנחנו  לרוב "סופגות" יותר זמן בית עם הילדים (ומגיפה עולמית כמו הקורונה זה משהו נדיר מאד, אז ננסה גם להסתכל על התמונה הגדולה) הגברים נמצאים בלחץ תמידי ואחריות גדולה יותר להביא את הכסף הביתה בגלל מבנה ותפיסות החברה בה אנחנו חיים היום.